לפנות ערב, תל אביב של בין חגי תשרי, בפנים שקט נעים של מקום אלגנטי, עוד רגע ומדליקים את השנדלייר, כלי השולחן הכסופים מנצנצים, מקדמים את פנינו בברכה. בחוץ, שקיעה יפה, צובעת את הים בגוונים עזים של צהוב ורוד כתום. אין סטינג יותר מושלם לארוחת ערב עליה טורח אלון הירטנשטיין השף של המסעדה.
שף הירטנשטיין, יפה עיניים מאיר פנים, כבר עשור במטבח המסעדה בתפקידים שונים, עד שהגיע לדרגתו הנוכחית לפני כשנתיים. ניכרת בו האהבה הגדולה לעיסוקו. שיחה קצרה על האוכל שיוגש, על חומרי הגלם, על הכשרות, מתנהלת בין יושבי השולחן לבינו, ואנו מציינים עוד לפני טעימה, שהשף מתרגש ומספר באהבה על מעשה ידיו. ככה אנחנו אוהבים, אנשים שמתרגשים ממעשה ידיהם, שמתפעלים מחמרי גלם, מניסיוננו אלה הם אנשי אוכל טעימים שאוהבים לשמח בצלחות.
משוחחים ומגניבים מבטים בוחנים סביב, האלגנטיות המאופקת של המסעדה נעימה לנו, שולחנות גדולים, מרוחקים, מאפשרי פרטיות, כשלחפצים ביותר פרטיות, יש גם חדר סגור מואר ומרווח לתריסר. כלי כסף עם פרחים רעננים, סכו"ם מבהיק וצוות נינוח, מיומן המגיש ושואל בשקט רב, בבקיאות.
כששף אלון שב למטבח החל לצאת החוצה מצעד מנות מרשים, מוגש באלגנטיות המתחייבת ממטבח המסעדה של המלון הגדול והמרשים הזה.
הצלחות עוצבו באופן מפתה וטעמנו. כן, כבר ומיד ייכתב פה הסיכום שלנו חד משמעי, הייתה זו הבטחה שמומשה לא רק יפה ואלגנטי גם טעים, מהמתאבנים ועד לקינוח.
מגשים ארוכים יוצאים ראשונים, על האחד סלמון בכבישה עדינה והשני עם פרוסות סלק ופולנטה מתובלת כמהין, אוהב הזימים שבינינו התפעם והתפייט מהדג, קלעו פה לטעמו לגמרי. החיבור שבין הסלק הצלוי וקוביות הפולנטה מתובלות הכמהה, היה לנו נפלא.
בהמשך ישיר לטעמי אדמה עזים, הגיע ריזוטו פטריות, מנת המקור המוגשת עם חמאה אהובה עלינו עם הגיבנות והקרמיות העשירה, פה מטעמי כשרות ללא החמאה והפרמז'ן עוררה בנו חשש עד שטעמנו, ביס אחד קטן הפיג את הפחדים, חוויה נהדרת של טעמים מתפוצצים בחיך ברכות נעימה. כשרות היא לא מגבלה היא אתגר, כך למדנו לאחרונה מכמה שפים אהובים, מהמוערכים על ידינו במיוחד, לרשימה מצטרף אחר כבוד גם שף אלון הירטנשטיין שאיננו מחפש חלופות טעם, אלא טורח ויוצר משלו כדי להגיש אנסמבל מנות משכנע במיוחד.
כבד אווז וסלט קינואה יוצאים אחרי, הכבד-שלמות, על מצע פירה של כתומים עם מתיקות של אמרנה, מנה נדיבה, מנה מרשימה, מנה מנצחת. הקינואה הייתה לנו בטיפונת מתיקות, יותר מהרפרטואר המועדף בדרך כלל, שותפינו לשולחן אהבו את הרב דגן כפי שהוגש על מתיקותו, אלינו הוא דיבר פחות. בשני המקרים ההגשה יפהפיה.
מנת סינטה, מתחילה בבשר משובח מיושן, אין חוסכים פה בחומרי גלם, במגרש הצעצועים של אלון, יש חומרי גלם משובחים, תו איכות המתחייב ממלון ברמתו, יש גם שף היודע לטפל יפה בחומרים, לגרום נחת לשולחן מריע של סועדים. שאפו, סינטה נתח אהוב, של אוברג'ין אהוב מאד.
אלון ממשיך להפגיז בטעימים, טלה, צלע נפלאה על סוג של רטטוי מביאה אלינו טעמים של ים תיכון, טובים ומעודנים. הצלע כמו הסינטה שלפניה, שפתיים יישקו והמצע מושלם.
עוד מנה של אוסובוקו עשיר המוגשת על מצע שורשים לבנים מחממת את הלב ואנו מרימים דגל לבן של כניעה, ולא, עוד שנייה, כי יוצא לשולחן קינוח שוקולדי, בחירה של השף הירטנשטיין, "אתם חייבים לצאת מפה במתוק".
רוני פרדי מרדכי חתום על השחיתות השוקולדית הזו, השף קונדיטור המוערך של אינטרקונטיננטל TLV, חבר ילדות של צעיר אחינו, בן בית, היום פיגורה בינלאומית ידועה בהרבה המצאות וטעם טוב בעולם העילית של מאפים וקונדיטאות.
אוברג'ין, מלון דיוויד אינטרקונטיננטל, משקיפה על חוף הים של תל אביב, בואכה יפו פינת שוק הכרמל, בשכנות לנווה צדק.
הסיכום שלנו: תודה על ההזמנה, תודה על חוויה.
לרוץ!
blogmanamana.wordpress.com 