הוודקה בייצור מקומי, הפסטה בייצור מקומי ככה זה כשאתם ב"דה לוקאל" |

דה לוקאל היתה היעד בו בחרנו לבער את החמץ, שוב. כן, כאלה אנחנו השבוע, מסתובבים עם חברים ומבערים חמץ בהתמדה ובנחישות.

מלכתחילה נצהיר קבל עדה ועם שהוזמנו להיות אורחי המקום. נכנסנו לאפלולית הבר מהרחוב, תיכף ומיד הרגשנו נעים. שולחנות מלאים למקום בן שנה וחצי בישרו טובות, כשהעיניים התרגלו, ראינו גם בר מלא אנשים. מבט שני, הראה עיצוב שאהבנו, כמו גם את הלוח עליו רשומות באותיות של קידוש וגיר, מנות הספיישלים המוגשות לאותו יום בדה-לוקאל, חוץ מתפריט רחב וחיוכים שהונחו הוגשו לפנינו מיד, עם מלצר היודע לספר ולתאר את המנות.

חגגנו ביעור בערב מיוחד, עם סיבות לחגיגות פרטיות, על כן פצחנו בקוקטייל קליל פירותי עם חלבון מוקצף בארומה תפוזית שמאד נעם לנו. תוך כדי, למדנו על התחביב של הבעלים ליצר וודקות בטעמים, יש אוסף מכובד, הוא מאד רציני בתחביביו. תבקשו לראות כמונו, או לטעום אם אתם לא נוהגים.

אחרי, התרווחנו, מוכנים למצעד המנות שלא איחר להגיע:

פלאפל חציל על יוגורט וטחינה, טעים. שילוב של רכיבי מנה הכי דה לוקאל. גם מנת החריפים עם הטחינה מקומית, נחמדה אבל רק נחמדה. החריפים אינם נכללים ברפרטואר הקבוע שלנו, העזנו טעמנו על קצה המזלג, יותר מזה לא. חריף לא נמנה על הזן שאנו מיודדים איתו.

לעומת זאת, חיבבנו את המנה של ארטישוקים הצרובים עם התחמיץ הלימוני המעודן. היינו מוותרים פה בקלות על הקרם פרש, מסתפקים בכמה שבבי מנצ'גו סמליים.

דגמנו גם רביולי שנעשה במקום. המלית היתה תרד ופטה, שהוגש עם חמאת עם עגבניות, טימין ויין לבן. היה טעים. בצק דק, מלית נדיבה וחמאת עגבניות ויין לבן שמחמיאים עם הטימין לכל הביחד, קצת ערבוביה של דה לוקאלים אחרים, השתדכו לנו לטעים אחד מוצלח

לעניין השוחים אין לנו מה לומר, מתנזרים בקפידה. בחיינו שנראו יפה אך אנו לא מחובבי הז'אנר. שכנינו הביעו עניין וראינו שנהנו (סביצ'ה קרפצ'יו, קלמארי וחריימה)בעת שאנחנו היינו לגמרי בעד הפולנטה שהיתה עשויה תירס טרי, קרמית ועשירה, מלטפת את החיך, מתקתקה. הבו לנו דייסה כזו בשפע, יופי של מנה.

נתח קצבים הוא נתח שאנו מרבים לעשות בו שימוש בבית, מתים עליו. שמו בא לו מזה שקצבים יודעי סוד בשר היו שומרים אותו לעצמם, אין הרבה ממנו, אממה, נתח קצבים מצריך ידע בעשיה. בדה לוקאל לשמחתנו ידעו, היה לנו טעים, זה נתח המצריך עבודה, הוא לא רך ומתמסר, אבל הבונוס יש לו טעם מודגש של בשר כפי שאנחנו אוהבים בסינטה ובנתח הקצבים. הנתח הוגש על פירה ארטישוק ירושלמי ולווה בשום אפוי, שתיבל ובישם.

בורקס זנב שור היה הלהיט שלנו בהא הידיעה ובסימן קריאה גדול. העונג של המנה, עם הפורצ'יני(אפשר היה לוותר) והביצה הרכה(עשויה בדיוק כמו שאנחנו מאד אוהבים) היה נהדר.

כשהגיע הריזוטו הרמנו בחולשה דגל לבן של כניעה, מתים על אורז, שרופים על ריזוטו, אבל חלאס, כמה כבר אפשר לבער בערב אחד? היינו מובסים.

הסיום המתוק, מבחר נאה, הגשה שמחה, לא עמד לנו כוחנו, אחרי הנתח קצבים והזנב שור לא היינו צריכים שום דבר, רצינו רק הביתה לנמנם ולחלום על פולנטה נתח ובורקס המדלגים יחדיו בשמחה.

בכל זאת היו שם מוס שוקולד קראמבל קפה וקרם פרש, מלבי שמנת, פיסטוקים, שערות קדאיף ומי ורדים, מסקרפונה וניל עם קולי תותים וקראמבל עוגיות, קרם ברולה סמיפרדו

סיכום שלנו שזה אחד המקומות הנעימים לבער חמץ. באווירה, בעיצוב, בהיצע המנות והשתייה גדולים, עם ייחודיות של עשייה במקום ע"ע פסטה, ע"ע וודקה. המנות נדיבות רובן עונתיות, ככה שהתפריט מתחלף ויש לא מעט אפשרויות לדגום מההיצע המובחר שמגישים שם.